הכניסיני תחת כנפך / ביאליק

השיר "הכניסיני תחת כנפך" הוא שיר אהבה, המבכה את אבדן האהבה.

מבנה השיר:

השיר בנוי מחמישה בתים. הבית הראשון והאחרון הם בתים זהים ומשמעות החזרה על הבתים מתגלה במהלך קריאת בתים ב' ג' ד'. החזרה על הבית בסיום השיר דורש קריאה חוזרת של השיר מתוך פיענוח הבתים שבלב השיר.  

בשני הבתים האלה מרוכזות בקשותיו של הדובר:

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,

וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,

קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

הדובר פונה אל נמענת שהיא אישה, ומבקש להיאסף תחת כנפיה: "הכניסיני תחת כנפך". זו בקשה להיאסף תחת הכנפיים תוך צורך בהגנה וחסות. תוך כדי הדברים הוא מפרט מה ציפיותיו מנמענת זו : "היי לי אם ואחות". הבקשה היא לחמימות משפחתית. קירבה ואינטימיות שאין בה יסוד ארוטי. הוא מבקש אהבה שלא תלויה בדבר. לדובר יש צורך בחום אימהי או קשר עמוק כמו של תאומת נפש.

בהמשך הבית הוא ממשיך ומבקש בקשה נוספת: "ויהי חיקך מקלט ראשי". יש בדברים אלה משום בקשת מקלט, הגנה ובטחון מצד הדובר.

לסיכום הבית הראשון ניתן לומר שהדובר פונה אל הנמענת ממקום של מצוקה, ומבטא את הצורך שלו בחסות, הגנה, חמימות, הבנה ואוזן קשבת.

אמנם יכול להשתמע שאולי יש בדבריו פניה ארוטית משהו (הרצון להתכנס תחת כנפיה) אך בראיה כוללת נראה שכל רצונו באינטימיות לא ארוטית אלא אפלטונית בלבד.

בתים ב' ג' וד' מפרטים את אופי בקשותיו ותפילותיו של הדובר.

יש לשים לב לזמן שבו בקשתו מופנית אל הנמענת. הדובר בוחר להתוודות בפני הנמענת בין השמשות. לפי הקבלה זהו זמן ייחודי. זו שעת הרחמים. שעה של רצון טוב והתגלות. הדובר מכוון את דבריו לזמן זה בתקווה שתפילותיו ישמעו ויענו. ישנה חשיבות לכך מבחינתו כי מדובר בתפילותיו ה"נידחות". אלה תפילות שנדחו והוא מקווה שכעת הן ישמעו ויתקבלו.

המשך הדברים מבהירים סביב מה תפילתו. בבית ב' הדובר מסביר לנמענת שהוא חושף את סוד יסוריו:

"שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:"

המילה שחי מבטאת את הקרבה הפיזית אותה מבקש הדובר מעבר לקרבה הרגשית. הוא מבקש מהנמענת שתרכון אליו כדי לגלות לה את סודותיו.

הסוד הראשון עוסק בעניין הנעורים:

"אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים   –

הֵיכָן נְעוּרָי?"

הדובר מתודה על הנעורים שהוחמצו. נעורים מבחינתו היא תקופה מיוחדת בחייו של אדם. תסכולו מועצם לאור העובדה שאחרים חוו ויודעים מהם נעורים בעוד הוא נשאר מחוץ לחוויה זו. יש לשים לב למילה אומרים לעומת נעורי. הוא עומד בניגוד לקבוצת השווים שלו שיודעים ואמרים מהי אהבה. הדברים מנוסחים בצורה של שאלה רטורית אשר מעצימים את חווית התסכול והכאב של הדובר.

בבית השלישי הדובר מגלה גורם נוסף לסבלו. זהו סוד נוסף החושף את אובדנו ותחושת ההחמצה שהוא חש:

 וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:

גם עניין זה מייסר את הדובר כפי שהוא מבטא זאת במטפורה:

נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;

הנפש המיוסרת שלו היא תוצאה של החמצה נוספת שחווה הדובר. הוא החמיץ את האהבה.

אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –

מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

גם בבית זה נוצר הניגוד הכואב בין הרבים לדובר עצמו. כולם חוו אהבה מהי. הם אומרים אהבה יש בעולם. אך הדובר שואל את שאלתו, מה זאת אהבה. גם כאן הדברים מנוסחים כשאלה רטורית אשר מעצימים את תסכולו של הדובר.

שימו לב למשחק המילים "אהבה" "להבה". נוצר פה מצלול הקושר את האהבה ללהבה.

בבית הרביעי מוסיף הדובר החמצה נוספת שגורמת לייאושו, כאבו ולצורך שלו בנחמה והגנה אצל אותה נמענת שאותה ביקש בתחילת השיר.

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,

הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;

בבית זה חווית הכאב היא גדולה בשל תחושת ההחמצה לגבי החלומות שהיו לו אשר התבדו. הכוכבים מסמלים את החלומות והתקוות. תקוותו היתה לחיים שלמים, מלאים וחווייתיים. אך בשל אי יכולתו להגשים את חלומותיו הוא חש תחושת ריקנות קשה.

תחושת הריקנות והאכזבה הקשה מגולמים בשתי השורות החותמות את הבית:

עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –

אֵין לִי דָבָר.

ההכפלה והחזרה של הדובר על המילים "אין לי דבר" "אין לי דבר" ממחישים את תחושת הריקנות הגדולה ומסכמת את כל מה שלא זכה לו: אין לו נעורים, אין לו אהבה וחלומותיו התנפצו.

תהליך חשיפת הסודות הוא הדרגתי ומדורג. לכן בבית זה החזרה על ההיגד השלילי "אין לי כלום...אין לי דבר" היא עוצמתית.

מה הופך את השיר לשיר וידוי?

השיר מקבל את אופיו כשיר וידוי בשל פניית הדובר אל הדוברת בגוף שני:

שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:

המילים סוד ורז מעניקות לווידוי אווירה אינטימית.

הבית החמישי כאמור היא חזרה על דברי הדובר מהבית הראשון. אך כעת ההבנה שלנו את דבריו ובקשתו, היא עמוקה יותר. הוא מבקש מהנמענת שתכניס אותו תחת כנפיה:

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,

כעת ברורה לנו הבקשה. היא נובעת מייאוש, כאב ותחושת ריקנות. תחושה של דובר שמבין כי כלום לא נשאר לו. זו תחושת כישלון קשה. לכן ניתן כעת להבין שזו בקשתו למות. להיאסף תחת כנפי השכינה משמע שהאדם מבקש להחזיר את נשמתו לבורא (יש כאן אזכור מתפילת יזכור: "המצא מנוחה נכונה תחת ככנפי השכינה במעלות קדושים וטהורים..").

הנימה בסיום השיר מאד עצובה. החזרה על הדברים רק מבטאת את תחושת חוסר המוצא שחש הדובר כלפי מציאות של חוסר וריקנות. כעת יכולים אנו להבין באופן יותר מפוכח את בקשתו.

כמיהתו היא ל"יש". הצירוף "יש בעולם" חוזר על עצמו שלוש פעמים בשיר. בבית השני "יש בעולם נעורים" בבית השלישי, בוואריאציה קלה, "יש בעולם אהבה", ובבית הרביעי "אין לי כלום, אין לי דבר".

מקורות:

1.     "ושוב יפרח האביב" / נורית צין

2.     "הלביא המסתתר" / עדי צמח