כותרת
השיר:
נראה כי מטרת
הכותרת למסור רקע על המקורות שהזינו
ועיצבו את עולמו התרבותי והרוחני של
הדובר. בית
ההורים (אמו
ואביו) משמש
כמקור מוצק ממנה עיצב את זהותו.
יחד עם
זאת לתוך עולמו מתמזג גם העולם החדש שאליו
נחשף ונמשך.
בשיר זה
מצליח הדובר לייצור חיבור בין שני עולמות
מנוגדים זה מזה (התרבות
המזרחית והתרבות המערבית).
מבנה
השיר:
השיר מחולק
לארבעה בתים לא שווים.
שני הבתים
הראשונים פותחים בחזרה
"אמי
אמי" ומטרתה
להציג את השפעתה של האם על עיצוב עולמו.
הבית
השלישי פותח שוב בחזרה "
אבי אבי"
ומטרתה
להציג את השפעת האב על עולמו וזהותו.
הבית
הרביעי פותח גם כן בחזרה "
אני אני"
המציגה
כעת את עולמו שלו.
ניתן להבחין
כי הדובר מקדיש לדמותה של האם שני בתים
לעומת בית אחד לדמות האב ונראה כי הדבר
מרמז על השפעתה הרבה של האם עליו.
בית
א:
הבית פותח
בהכרזה "אמי
אמי" ומתרכז
בתקופת ילדותו בחיק אימו.
הבית מציג
את מחוזות ילדותו,
בכפר בו
מראות טבע קסומים ופסטורליים
"מכפר
השיחים הירוקים בירוק
אחר"
מעין
תמונת גן עדן ובה שיחים ירוקים,
קני
ציפורים, חלב
מתוק ונדיר ושירי ערש.
דמות האם
מאד קרובה אליו ומזינה את עולמו הרוחני
בסיפורי אלף לילה ולילה שיש להם גוון
מזרחי אקזוטי.
בית
ב:
גם בית זה
פותח בהכרזה "אמי
אמי" אולם
כעת מתאר הדובר ביתר פירוט את דמותה של
האם הדואגת ומגוננת על ילדה.
היא
"מרחיקה
רעות" כדי
לשמור על ילדה וזאת ע"י
אותם מנהגים מסורתיים הנהוגים במחוזותיה
"באצבעות
צרידות בהלקאות חזה".
כוחה של
האם באמונות שספגה.
היא
מצטיירת כדמות ארצית,
עממית
ומגוננת ולעזרתה היא גם מגייסת את כל
האמהות (שרה,
רבקה,
לאה
ורחל).
בית
ג:
בית שלישי
כולו מכוון אל אביו "אבי
אבי". דמות
האב מעוצבת בצורה מנוגדת לדמות האם.
האב מרוחק
יותר מדמות הילד.
הוא עוסק
יותר בעולם הרוח.
הוא איש
מאמין וימיו סובבים סביב הלכות בית כנסת,
קידוש
השבת ועיסוק בעולמות.
הביטוי
"עולמות"
מתייחסת
בעיסוקו של האב בתורות הנסתר אשר מתייחסות
לעולם רוחני גבוה.
לכן הוא
"בקיא"
בעולם
זה. יש
לשים לב שאת השבתות הוא מקדש בערק ולא ביין,
והדבר
משייך אותו לבני עדות המזרח.
בית
ד:
בבית זה מתאר
הדובר את עולמו שלו "אני
אני". בבית
זה הוא יתאר את עולמו בייחס לעולם ההורים.
יש בבית
זה נסיון לייצור אינטגרציה בין העולם
המסורתי העממי והמזרחי אותו ספג בבית
לבין העולם האחר שפגש מחוץ למעגל הביתי.
הוא מתאר
את השפעת המעגל החיצוני (
יתכן
שאותו פגש עם עלייתו ארצה).
הדובר
התרחק מעולם ההורים,
המסורת
והאמונות הטפלות ונמשך אל עולם התרבות
המערבית,
אותה
פגש ובה נטמע "שהרחקתי
עצמי הרחק אל תוך לבי"
כלומר
יש כאן בחירה להתרחק "הרחקתי"
ולא
הרחיקו אותו.
בלילות
כשכולם ישנים הוא מתקרב אל עצמו בניגוד
להתרחקות שמאפיינת אותו ומשנן מיסות
(מיסה
– טקס פולחני הנערך בכנסייה ומלווה
במנגינה,
שנקראת
גם היא מיסה)
של
בך,
שהן
חלק מההוויה התרבותית של התרבות המערבית
והנוצרית שהביאו אותם עולים ממזרח אירופה
לארץ.
אך
עם כל הרצון להטמיע בו את התרבות המערבית
הוא מנסה לשלב בין שתי התרבויות ולא לשכוח
את כור מחצבתו "...משנן..מיסות
קטנות של בך
ביהודית מרוקאית".
המילה
"שינון"
מקורה
מעולמו של האב.
נהוג
לשנן תורה,
ועל
כך בקיאותו של האב בהלכות בית כנסת.
השורש
ר.ח.ק
מופיע בבית זה שלוש פעמים (הרחקתי,
הרחק,
הרחק
...)
אומנם
הבן בחר להתרחק מהתרבות המרוקאית המסורתית, אך הוא
מנסה ליצור שילוב ביו המסורת של פעם לבין
המציאות הארץ ישראלית החדשה.
נראה
כי הוא תוצר של כור ההיתוך הישראלי המשלב
בתוכו את הפרטים השונים החיים בו.
יחד
עם בחירתו ניתן לראות את תחושת האי נוחות
שחש בהתרחקות זו,
שכן
הוא משנן מיסות קטנות של בך "כשכולם
ישנים".
סיום
השיר מפתיע שכן הדובר אמנם התרחק...
אך
גם ידע לשמר לצד התרבות החדשה את התרבות
של בית אבותיו,
הוא
משנן את המיסות "ביהודית
מרוקאית".
אמצעי
העיצוב:
1. השורש
ר.ח.ק
שמופיע בפרט ביחס לדובר:
התרחקותו
מעולם המסורת לטובת העולם המודרני החדש.
קיימת
הערכה של ההורים,
ציור
חייהם באופן הרמוני,
אך
יחד עם זאת בחירה של המשורר במיסות של בך.
2.
ניגוד
בין האב לאם.
האם
מוצגת כשורשית,
כמי
שצמחה מהטבע,
חלק בלתי
נפרד מעולמות הילדותי של הבן,
המשורר.
לעומת
זאת, האב
נראה כמחובר לעולמות שלו בלבד.
מתואר
ניגוד גם בין העולם
המסורתי המזרחי לבין העולם המערבי הנוצרי.
אומנם
השילוב התרבותי לא נראה כמעשי אך המקום
אליו הגיע המשורר – ההאזנה לבך,
הוא מקום
טוב והוא כן זוקף את 'איכותו'
העכשווית
במקורותיו.
אילולא
הוריו, הוא
לא היה אולי אדם תרבותי ונאור כזה.
יש לשים
לב שהאם הייתה יושבת וקוראת לו את סיפורי
"אלף
לילה ולילה"
כלומר
האם השרישה בו את הצורך בלמידה, והעשירה את עולמו הרוחני.
הווה
אומר, הוריו
הם אלו שגרמו לא להיות אדם נאור ואיכותי
ולכן הוא מחבר בין העבר להווה.
הוא
מנציח אותם בשיר זה ומאדיר אותם אך הוא
לא מתעלם מהצורך הטבעי של כל אדם בוגר
להטביע את חותמו,
מקוריותו
ועצמאותו בבחירה שלו באורחות חיים,
שלעתים
שונים מביתו.
בדמות
החדש של המשורר הוא יוצר את השילוב כמעט
בלתי אפשרי:
מיסות
של בך נוצריות במרוקאית.
אלו חיי
הרוח החדשים של הבן הבוגר המרוקאי הישראלי
במדינת ישראל.
כתיבת
השיר היא העלאת זיכרון ילדות שיש בו כדי
להסביר את הקושי בהווה;
את
קושי ההסתגלות וההתאקלמות בעולם מודרני,
חדשני,
שלא
'קשוב'
לאמונות
טפלות או למסורת דתית.
השיר
מביע הערכה כנה להורים יחד עם שילוב ההכרה
בנתק שבין עולמות העבר לעולמות ההווה
ולכן הוא מוצא צורך להעלות את העבר כדי
להזכירו ולהנציחו.
העבר
איבד את יוקרתו מול העתיד אך המשורר מבקש
לשמרו בתודעתו,
עם
כל הצורך להתרחק ממנו.
3. חזרה-
חזרה
על המלים בראשית הבתים,
כקינה
על עולם העבר,
על
העולם שאיננו עוד חלק מהקיום הארץ ישראלי,
אך
גם לא חלק מעולמו של המשורר והשיר הוא
רצון לגמור את ההלל על הדמויות האגדתיות
של הוריו.
וקצת
על המשורר:
ארז
ביטון:
נולד
ב1942
באלג'יר.
עלה
לארץ ב – 1948.
המשפחה
התגוררה במעברת רעננה ומאוחר יותר התגוררו
בלוד.
התעוור
בגיל אחת עשרה אך למרות זאת סיים לימודיו
בתיכון בירושלים וכן את לימודי התואר
באוניברסיטת בר אילן.
פעיל
בארגונים חברתיים וכותב שירה וספורת.
אילה
טופז
